בתי ספר לרוב נראים כמקום בו מנסים ללמד ילדים מגיל צעיר, מהי ההסטוריה, מהי מטתמיקה, מהי ספרות ואף איך נראית מפת העולם, אף אחד מהנ"ל אינו המרכיב העיקרי בחיי הילדים, בתי ספר מטמיעים את החינוך הראשוני לילדנו אם נרצה בכך או אם לא.
בתי ספר נותנים לילדים הרבה יותר מכמה ספרים, צעקות והפניות למנהל, בבתי ספר רבים החינוך נמצא בשלב מאוד מכריע בחיי הילד, לתת לילד להרגיש שזה נכון שהוא עשה משהו טוב, לתת לילד חיוך כאשר עושה את השיעורי בית שלו בקביעות, בעזרת ניקיון וסדר מלא ובעזרת עצמו בלבד, אלו הדברים שילד לוקח איתו לכל החיים.
בתי ספר בישראל לפעמים מונצחים כמנוצחים ע"י ארצות אחרות בתחום החינוך, בתור ילד שגדל ולמד בבתי ספר חילוניים ובתי ספר דתיים במשך חיי, אני יכול לומר עכשיו שזה פשוט מאוד עזר לי ברמות שמעולם לא חשבתי שאומר זאת.
בתי ספר בישראל לעומת בתי ספר בארה"ב נותנים הרבה יותר התייחסות לילדים כבני אדם ולא שארה"ב מזלזלת בילדיהם - הם פשוט לא מעורבים בחייהם של הילדים כמו שבתי ספר בישראל מעורבים.
מורים ותלמידים מגיעים לקרבה אמיתית יותר, קרובה יותר ואף מנצחת המון בתי ספר בארה"ב, הרעיון העיקרי הוא שתרבות ישראלית הרבה יותר מקורבת מכל עם. תרבות ישראלית גומרת לילדנו להרגיש מאוד קרובים למוריהם לרמות השיחה הקרובה ולרמת השיחות עם ההורים והתוודות בפניהם על טעויות ועבירות בבית הספר.
מה גורם לילד להגיע רחוק בחיים שלו, האם זה הכסף של ההורים? האם זה הספרים שהוא קרא ולמד במשך חייו בבית הספר? האם זה האח הגדול שנתן עצות במקום ההורים בשביל לא להתוודות על כלום?
פשוט מאוד - בתי ספר בישראל מקדישים יותר מ9 שעות ביום לתלמידי בית הספר, בתי ספר יסודיים נותנים רגש חזק יותר ככל שהכיתה יותר קטנה, אלימות בבית מתגלה לרוב ע"י מורות ומנהלי בית ספר, מה שאומר שאנחנו אכן מגיעים למקומות הנכונים.
פינימיות לרוב מקדישות אף יותר שעות מבתי ספר יסודיים ותיכוניים. הסיבה הפשוטה - הילד מבלה לא רק את ימיו בפנימייה אלא גם את לילותיו. בתי ספר תיכוניים כבר יותר מתקרבים לרמת החברות בין מורים ותלמידים, תלמיד מרגיש קרוב יותר למורה מאשר להורה שלו מבחינת שיחות נפש ושיחות חשובות בעניינים אישיים.
בתי ספר בישראל אמנם מפגרים בתוצאות החינוך אך אני מאמין שבתי ספר הם הגורם המנצח האמיתי בחיי כל מבוגר וילד אשר מביאים אותו לבגרות מלאה לא כולל תעודה.
בתי ספר נותנים לילדים הרבה יותר מכמה ספרים, צעקות והפניות למנהל, בבתי ספר רבים החינוך נמצא בשלב מאוד מכריע בחיי הילד, לתת לילד להרגיש שזה נכון שהוא עשה משהו טוב, לתת לילד חיוך כאשר עושה את השיעורי בית שלו בקביעות, בעזרת ניקיון וסדר מלא ובעזרת עצמו בלבד, אלו הדברים שילד לוקח איתו לכל החיים.
בתי ספר בישראל לפעמים מונצחים כמנוצחים ע"י ארצות אחרות בתחום החינוך, בתור ילד שגדל ולמד בבתי ספר חילוניים ובתי ספר דתיים במשך חיי, אני יכול לומר עכשיו שזה פשוט מאוד עזר לי ברמות שמעולם לא חשבתי שאומר זאת.
בתי ספר בישראל לעומת בתי ספר בארה"ב נותנים הרבה יותר התייחסות לילדים כבני אדם ולא שארה"ב מזלזלת בילדיהם - הם פשוט לא מעורבים בחייהם של הילדים כמו שבתי ספר בישראל מעורבים.
מורים ותלמידים מגיעים לקרבה אמיתית יותר, קרובה יותר ואף מנצחת המון בתי ספר בארה"ב, הרעיון העיקרי הוא שתרבות ישראלית הרבה יותר מקורבת מכל עם. תרבות ישראלית גומרת לילדנו להרגיש מאוד קרובים למוריהם לרמות השיחה הקרובה ולרמת השיחות עם ההורים והתוודות בפניהם על טעויות ועבירות בבית הספר.
מה גורם לילד להגיע רחוק בחיים שלו, האם זה הכסף של ההורים? האם זה הספרים שהוא קרא ולמד במשך חייו בבית הספר? האם זה האח הגדול שנתן עצות במקום ההורים בשביל לא להתוודות על כלום?
פשוט מאוד - בתי ספר בישראל מקדישים יותר מ9 שעות ביום לתלמידי בית הספר, בתי ספר יסודיים נותנים רגש חזק יותר ככל שהכיתה יותר קטנה, אלימות בבית מתגלה לרוב ע"י מורות ומנהלי בית ספר, מה שאומר שאנחנו אכן מגיעים למקומות הנכונים.
פינימיות לרוב מקדישות אף יותר שעות מבתי ספר יסודיים ותיכוניים. הסיבה הפשוטה - הילד מבלה לא רק את ימיו בפנימייה אלא גם את לילותיו. בתי ספר תיכוניים כבר יותר מתקרבים לרמת החברות בין מורים ותלמידים, תלמיד מרגיש קרוב יותר למורה מאשר להורה שלו מבחינת שיחות נפש ושיחות חשובות בעניינים אישיים.
בתי ספר בישראל אמנם מפגרים בתוצאות החינוך אך אני מאמין שבתי ספר הם הגורם המנצח האמיתי בחיי כל מבוגר וילד אשר מביאים אותו לבגרות מלאה לא כולל תעודה.
